תלונתו של ישי רז

מדובר בעסקת מכר מרחוק, שביצע המתלונן במאי 2008, שבמהלכה הזמין המתלונן לו ולמשפחתו כרטיסי טיסה לוורשה, בחברת התעופה טורקיש איירוייז.
על העסקה שילם המתלונן סכום של 5,614 ₪.
על-אף שהמתלונן ביטל את העסקה 11 יום לאחר ביצועה, עקב התווספותם של שני בני משפחה נוספים לחופשה ושינוי בתאריכיה, שינויים הכרחיים שהמשיבה לא יכלה לספק, לא השיבה האחרונה למבקש את כספו.
על-אף שהטיסה המוזמנת יצאה 4 חדשים שלמים לאחר הביטול, טענה המשיבה שעקב כרטוס ההזמנה, והעובדה שהמוביל האווירי גבה ממנה דמי ביטול, לא תוכל להשיב את כל הכסף המגיע למבקש.
בארבעה מסמכים שונים מצדה, ביקשה המשיבה 4 סכומים שונים כדמי ביטול, ולבסוף , לאחר 50 יום, החזירה את מרבית סכום העסקה ונשארה עם סכום של 783 ש"ח, בלוקחה לעצמה 5% מגובה העסקה כדמי ביטול וגם 509 ₪ שלטענתה נגבו ממנה ע"י המוביל האווירי.
רק לאחר שהגיש המתלונן את תביעתו, ולקראת הדיון בעניין בפברואר 2009, החזירה המשיבה את הסכום העודף שגבתה, 509 ש"ח, ויחד עם זאת תבעה אותו בחזרה בתביעה שכנגד.
החזר זה בוצע 261 יום לאחר ביטול העסקה במקום 14 יום הקבועים בחוק.
בית-המשפט לתביעות קטנות קבע כי המשיבה הפרה את החוק, דחה את תביעת הנגד שלה, פסק למתלונן הוצאות משפט אך קבע שאין מקום לפסיקת פיצויים לדוגמה.

ערערתי על החלטתו זו לבית-המשפט העליון, והחלטה תקדימית בעניין צפוייה בקרוב

החזיקו לנו אצבעות!!!